זרם חדש באמנות – פנומנולוגיה
12.3.2007
התלמיד הבעייתי ממשיך לעשות בעיות גם באקדמיה.
אבישי
אייל אחד המורים המרכזיים שנעשה לראש החוג מגיע איתו לעימות יוצא דופן, כאשר
הבחור מתעקש שהמשובים שמתחילים
ב"המסר לעולם האומנות" - הם קישקוש אחד גדול - הוא מבהיר שתרם הבין את
המסר לעצמו ולכן לא ממש מעניין אותו המסר לעולם האומנות. תגובתו של המורה הפתיעה
מאוד "אם אתה בוחר להיות אוטיסט אתה יכול לעשות את זה גם בבית, אם בחרת לבוא
לכאן המסר הזה הוא הכרחי".
החקירה
של אלון בנוגע למשמעות שיש ליצירת האומנות עבור הנפש שלו התחילה לקבל תשובות בפעם
הראשונה בתום הגשת פרויקט הגמר - מורה שלא הכירה את הבחור, כנראה נחשבת לציירת
מפורסמת (הוא מעולם לא היה בקיא בנושא) מתבוננת בששת תמונות הפרוטרט הענקיות שלו
זמן רב ובסוף פותחת את פיה ואומרת "אני ממש לא מצליחה להבין מה כאן המסר -
עוד בחור יפה שמאוהב בעצמו" (אולי הנוסח היה קצת יותר מעודן). אלון, שהיה
אמור להעלב מהביקורת, הרגיש איך הוא מוצף אושר, חווה משהו שהמתין לו כל כך הרבה
זמן, פתאום זה ברור - הוא התעסק בציורי הפורטרט כדי להתחיל להתמודד עם המראה שלו,
כדי להתאהב בעצמו מחדש, לאחר כל כך הרבה שנים של דימוי עצמי שלילי, הוא לראשונה חש
גאווה במראה - הוא השלים עם השיניים העקומות, השקע בחזה, הפצעים כבר עברו ופתאום
הוא קולט התבונן במשך שישה חודשים בעצמו במראה, כל פעם ראה תמונה אחרת מתבוננת
אליו ולמד לאהוב אותה. עכשיו הוא מקבל את עצמו, כך כפי שהוא - עם הקוקו הארוך, עם
העיניים המבריקות והצבעוניות הפראית.
מה
שהוביל אותו לאותה תחושה היה ההתבוננות הממושכת, שבכל פעם הובילה לדימוי חדש - כל
הדימויים העצמיים ניצבו להם בשורה, מהדוחה ועד הסקסי ולפתע הכל התחבר, זה הוא בכל
המצבים, הוא פגש במלוא החויתה את דמותו המשתנה - את עצמו.
לימים,
הופך הבחור לתרפיסט ובמסלול הלימוד שלו מתהווה התווית - גישה פנומנולוגית, הוא
הולך וחוקר אודות הגישה, לאט לאט מגלה ששוב התגלגלו העניינים לטובתו - משהו כבר
המציא עבורו את הגישה שמאפשרת לו לעשות בדיוק מה שהוא יודע ולהחשיב את זה למקצוע -
אותה
תצפית זהירה, שבה בכל פעם הוא צופה ביצרה מחדש, נטול פניות, נטול דעות קדומות, היא
האפיון הבולט ביותר בהוויתו - הוא מעולם לא מגיע מוכן, הוא לא סובל לתכנן, יודע רק
להקשיב, להתבונן ולראות מה עולה מבפנים - פתאום בקשר הטיפולי, התכונה הזאת מקבלת
כותרת - גישה פנומנלוגית - כזו שכל מה שהיא עושה הוא להשאר בהוויה, לאפשר לתופעות
לקרות בלי להפריע וללמוד להתבונן בהן, תוך עידוד ההתבוננות על ידי המטופל - כמה
נוח...
המומחים
הראשונים בתחום קצת מקלקלים את הגישה הפנומנולוגית הזאת, הם מבקשים מהמטפל לדעת
שלבים, לדעת לנתח יצירה "באופן פנומנולוגי" - אבל אז, למזלו הוא פוגש
בפילוסופים שעומדים מאחרי המונח פנומנולוגיה ושם מוצא את הנשק הסודי - אחד הדוברים
הגדולים טוען שהפנומנולוגיה לא צריכה להיות תצפית נקייה, אלא דווקא מה שמתהווה
בתודעה של הצופה הוא הדבר - התופעה איננה דבר ניאטראלי שניתן לראות בנפרד מהתצפית.
מתוך דבריו של הפילוסוף אלון יוצא למאבק נוסף - להציג את גישתו ברבים, הפעם הוא
עושה זאת באמצעות הסרט.
כאן,
סוף סוף מקיים אלון את הציפייה של המורים בחוג לאומנות - הוא יוצא עם מסר חדש -
הפעם המסר ישמע ובקול רם - האם יהיה זה נביאו של זרם חדש באומנות - הפנומנולוגים -
רק ימים יגידו.
ה"טרילוגיה"
- "פנומנולוגיה" - הוצגה בסינמטק ראש פינה, הצופים הגיבו בעוצמות שונות
- החל מכאלו שאהבו והתרגשו, דרך כאלו שתארו חוויה יוצאת דופן של צפייה ועד לכאלו
שתארו את החוויה "קשה במיוחד" - בכל מקרה - אף אחד לא נשאר אדיש.
הדיון
אודות האלמנטים המקצועיים התחיל בעקבות ההקרנה - תגובות התרפיסטים שנכחו בסרט העלו
סימני שאלה אודות מהלכים שונים שבוצעו במהלך הסשן הטיפולי - במיוחד בלטה התייחסותה
של אחת המטפלות אשר פתחה במילים "בדקות האחרונות ממש התקשתי לשבת על הכיסא,
זה היה פשוט אינטנסיבי ברמה יוצאת דופן, הדיבור הצפוף שלך, הביקורת - ממש הזדהתי
עם המטופל, הרגשתי את אותה הרגשה קשה. המטופל שלך כל כך רגיש לביקורת ואתה עומד
ומטיף לו, מבקר אותו. קשה לי להגדיר בדיוק מה עבר עלי, אבל ממש לא יכלתי לשבת על
הכיסא..."
המטפלת
שכמובן הגיע מהתחום ההבעתי, הופתעה לראות את המטפל ה"קשקשן", שמדבר כל
כך הרבה, מסביר ואפילו מתעמת עם המטופל.
פתאום
"נפל עוד אסימון" - כמה הרבה הוא מדבר אודות הפנומנלוגיה, הגישה
הייחודית שבה "אנחנו בשונה מהפסיכודינמיים - מתבוננים בתהליך היצירתי
ומסייעים להיכנס לתהליך.." פתאום, אלון מוצא את עצמו, וורבלי, דינאמי
וביקורתי בניגוד גמור להצהרות הפנומנלוגיות הקלאסיות. פתאום נזרקת לעברו האמת
במערומיה - או כמו שאמרה מטפלת אחרת "אתה לא עובד בשיטה שלך" - אמירה
שהיא כמובן חובקת בחובה סטירה פנימית - שהרי אם זו השיטה שלו - כיצד הוא יכול שלא
לעבוד לפיה - אלא שהשימוש במונח פנומנולוגיה הוא שנהייה מיותר - הגישה הפנומנלוגית
שבה הוכשר במסרת לימודיו באונ` חיפה, הייתה אומנם בסיס פילוסופי שליווה את הכשרתו,
אולם החלקים האחרים אותם טיפח במהלך התפתחותו האישית והמקצועים היו דומיננטים הרבה
יותר - הטיפול היונגיאני אותו עבר, הקורסים בגישות הדינמיות והקוגנטיביות ואפילו
הדימניקה אותה עבר בגישה של ביון הפסיכואנליטיקאי - כל אלו הפכו למה שהיום משמש
אותו כ"שיטת אלון" הגישה הייחודית שמאפיינת אותו בתום 10 שנות טיפול -
כאשר לראשונה צפה בעצמו מטפל. כעת נפרד מהסטיגמה שלו אודות השיטה שבה חשב שהוא
עובד והתחיל לבחון אחד לאחד את התהליכים אותם מבצע.
העבודה
לא פשוטה, אפילו מביכה. בחלק מהמקרים היו אלו טעויות של חולשה כזו או אחרת ובחלק
אחר עירוב של אינטואיציה וגישות ישנות מהן לא ניפרד למרות הצהרותיו.
הסרט,
ובמיוחד החלק השני - המפגש עם סיגל "פנומנלוגיה 2" היו דוגמאות למרחק
הרב אותו עשה מהגישה הטיפולית אליה 12 שנים מוקדם יותר.
את
התירוץ לשם של הסרט - סיכם במילים - "הפנומנלוגיה היא תורת התופעות - כיצד
ניתן להתבונן בתופעות.
התהליך
הפנומנלוגי כאן הוא לא של המטפל ואפילו לא של המטופל - אלא שלכם הצופים - שלראשונה
מתאפשרת לכם צפייה נקייה, ללא שליטתו של העורך והבמאי.
תוספות מאוחרות – 2017
הסרט
זכה בהמשך לגלגולים נוספים ומפתיעים, הוקרן גם בסינמטק תל אביב, בהמשך יצר גם שלוש
סדרות, כולם על פי אותו הרעיון של צפייה נטו, בלי עריכה, בלי בימוי ובלי משחק.
בשנים
האחרונות, הסדרות שימשו אותו ללמד תרפיה באמנות וארבע מכללות העבירו את קורס
התצפית, שכלל התבוננות בשעות הטיפול והעמקה דרכם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה