פרידה מאמא - 47 שנים אחרי
אני לא בטוח שלזה מצפים כשהכותרת היא פרידה מאמא, לאמא שמתה כהייתי בן 10. אבל זו אולי הדרך שלי להפוך את הלימון ללימונדה - כלומר, לקחת גם את הדבר הקשה ביותר, לצמוח מתוכו. אז, אנסה להסביר את החוויה שאני בתוכה דרך הסבר תיאורטי שלקוח מתוך הגישה הדינמית. אחד הרעיונות המעניינים של פרויד, כונה "דה-קטקסיס", כלומר, ההפך מטעינה באנרגיה. אם משהו משמעותי עבורינו, הרי שכל עוד הוא בקרבתנו, אנחנו נהנים מהאנרגיה שלו. פרויד, אומנם התכוון בעיקר לאנרגיה המינית, אבל ממשיכיו, ראו בכך גם את האנרגיה של הנרקסיסטית - כלומר טעינה של העצמי באנרגיה. כך, כל עוד הילד גודל לצד דמות משמעותית שמצליחה לספק לו את חווית ההיקשרות, הרי שהוא מתמלא אנרגיה. מרגרט מהאלר, עשתה שימוש בדימוי של תחנת דלק - כאשר הילד בשלב ה"רפרושמו" התרחקות והתקרבות, הוא מקבל מספיק אנרגיה בשביל להתרחק ולהיות עוד צעד לכיוון העצמאות. אבל, כאשר הוא פתאום נזקק, לא מצליח להתמודד עם החרדה, הוא חוזר לאמא, כמו אל תחנת דלק, היא יכולה להביט בו, לומר משהו או לתת חיבוק והוא נטען מחדש. עם הזמן, הדמות המשמעותית הזו נטמעת בתוכו. יחד עם כל ה