סיפורו של דסלקט מפוצה - בלוגר

מה אתה רוצה להיות כשתהייה גדול ? פגישה עם היועצת בתיכון, היא קוראת לו לחדרה והוא במילא כבר לא נכנס לשיעורי לשון, כך שיש לו שעה פנויה. מה כבר יכול להיות. ניגש לחדר, ממתין לנזיפה. אבל היא בחיוך כלשהו, שואלת אותו – מה אתה רוצה לעשות ? הוא די מבולבל מהשאלה, מה את בדיוק מתכוונת ? בחיים. כשתהייה גדול, מה תרצה לעשות ? לסבא שלי יש חברת תיירות גדולה, יכול להיות שאני ארצה לעבוד בחברה. היא קוטעת אותו ומציעה לו לעשות תרגיל. מתחילה להקריא לו רצף של שאלות, בכל אחת נותנת לו לקשקש קצת, כמעט על כל מקצוע, יש לו כמה דברים להגיד, היא בסבלנות ממשיכה... ולמה לגבי מנהל ? תראי בחברה של סבא שלי, היום הוא המנהל, אולי בעוד הרבה שנים, אם החברה תמשיך לגדול, אני אוכל לנהל משהו בחברה. המסקנה שהייתה חשובה ליועצת הייתה מאוד שקופה – היא הראתה לו שבכל המקצועות שהוא בחר, הוא יידרש לבגרות כנקודת מוצא, פרט לנהג אוטובוס. העניין הוא, שזה נשמע די מגביל אם תוותר לו אפשרות אחת בלבד ויוכל להיות רק נהג אוטובוס. המסקנה הופנמה היטב ואכן המאמצים להשלים את הבגרות הוגברו בעקבות אותה שיחה. אחת התשובו

בתחילת חטיבת הביניים גם הבנים וגם הבנות למדו סרטוט וכלכלת בית, אבל לאחר שנה, מחלקים את הקבוצה על פי ההסללה החברתית – בנות לכלכלת בית ובנים לסרטוט. יש מקרה אחד חריג, תלמיד שהיה כל כך כושל בסירטוט, קיבל 40 והיה ברור שאין לו עתיד בכיוון הזה. בכל פעם מחדש, המורה היה צועק עליו – מה כל כך קשה – מסרטט על הלוח סרטוט של היטל מבקש להעתיק והוא אף פעם לא הצליח לבצע את המטלה כמו שצריך – או שהיה טועה בכיוונים, או שהיה טועה  במידות וגם שחשב סוף סוף שהצליח, היה מגיע המורה ומראה  לו את הכתמים והמחיקות –  "איך אתה רוצה להגיש סירטוט כזה, מה זה סמרטוט ?! הנער המבויש, עבר ללמוד עם הבנות, גילה שזה דווקא נחמד, למד להכין עוגות ומיני תבשילים, לפעמים אפילו היו מחלקים את האוכל בסיום השיעור. אלא, שבתום חטיבת הביניים, בוצעה שוב חלוקה, הפעם למגמות, בחטיבה העליונה, כל אחד בוחר מגמה. באותם ימים נפתחה מגמה יוקרתית במיוחד בבית החינוך המשותף עמק החולה, המסמת – מסלול שהוא גם בגרות וגם מקצוע טכנולוגי. הובהר לתלמידים, שלמגמה הזו יתקבלו רק המצטיינים, שיכולים להצליח גם בתיאוריה וגם בפרקטיקה. ילדי המחזור עברו

אחד המקצועות שנראו קשים במיוחד היה חוזק חומרים.  שיעור שבו צריך ללמוד איך מחשבים את החוזק של החומרים, כדי לדעת לייצר את המוצרים המתאימים. את ההרצאות התיאורטיות הוא מבין היטב, אין לו בעיה להבין מהו המומנט, מהי קשיות ומהו חוזק. אבל בשלב די מוקדם מופיעות הנוסחאות. מעולם לא חיבב את הנוסחאות, לא הצליח לזכור מה הסדר שלהן וכל פעם היה נכשל בטכניקה של פתרון באמצעות הנוסחאות. אלא, שכאן בקורס, המורה דב קיפרמן, אותו המורה שכבר נתן לו תחושה שהוא סומך עליו ושמאמין שהוא יכול ללמוד מתמטיקה למרות הבעיה הזו שלו, שהוא כל הזמן מתבלבל ושאין לו יכולת לזכור נוסחאות. כך, כאשר ניתן תרגיל, מיד הוא מצייר אותו, מצייר את החתך, את החומרים, עושה תחשיב ארוך מאוד עד שמגיע לחישוב המתאים. את הכל עושה בשורה ארוכה מאוד של סרטוטים וחישובים. לא תמיד מגיע לתשובה הנכונה, אבל בכל פעם מחדש, המורה שמבקש שיראה לו את הדרך מחמיא לו – יופי של דרך ! אז זה נכון ? לא, תעבור על זה עוד פעם, בטח תמצא איפה הטעות... כך הוא מצליח ללמוד את המקצוע ואפילו להיחשב בין הטובים. אלא, שממש במקביל, יש מורה נוסף, שמלמד אותו טכנולו