סיפורו של דסלקט מפוצה - בלוגר

7.2.2007 לא פעם דובר ב"מתת הדיסלקציה" - אותה מתנה משונה. אחת הדוגמאות הבולטות לממד רב ממדי כזה, היא מתנת השונות. השנים הרבות של היותו שונה, הכינו אותו בפני קרבות שאחרים מזמן והיו מוותרים. כך למשל, היום לאחר גיל 40 הילד העקשן, התרגל כל כך להיותו שונה, עד שהוא נהנה לזהות את האופן המופתע בו מתבוננים בו בסביבתו הקרובה והרחוקה, כאשר הוא נותר כמו חיזר בדעותיו. במוחו הקודח של אלון, עולה רעיון – לתעד את הטיפול בתרפיה באמנות בצילום, להציג אותו מול העולם שיראו מה קורה שם בחדר הטיפולים. מפעם לפעם, הוא פוגש באיש תקשורת ומעלה בפניו את הרעיון, רובם ככולם דוחים את הרעיון ומבהירים לו – אתה לא מכיר את העולם, אנחנו צריכים דברים "סקסיים" – אפשר לעשות סרט שישלב קטעים אבל לא ממש לצלם טיפול של ממש. שוב ושוב הוא מעלה את הרעיון ושוב ושוב נדחה. בתום מלחמת לבנון השנייה, כאשר בצירוף מקרים יוצא דופן הוא פוגש בשלושת ערוצי הטלוויזיה המובילים – הוא מנסה לגשש בכל אחד מהם, אבל כולם פה אחד מבהירים לו – זה פשוט לא יעבור. ערוץ 10 מגדיל לעשות כאשר מאפשרים לו להדגים בשידור טיפול