סיפורו של דסלקט מפוצה - בלוגר

17.10.2006 סיפור ששמעתי מדודו טופז, מספר על יוסי שבעודו במיטה שומע את דנה קוראת לו - יוסי קום צריך ללכת לבית הספר! יוסי מתהפך לצידו השני, לאחר מספר דקות שוב: "יוסי קום כבר, אתה תאחר לבית ספר!" יוסי נאנח - אבל למה?! למה אני חייב ללכת עכשיו? ודנה עונה: יש שלוש סיבות - הראשונה, כי השעה כבר 7:00 השנייה, בגלל שאתה כבר מבוגר השלישית - בגלל שאתה מנהל בית הספר... אני נזכר בבדיחה הזאת, כאשר אני חושב על נושא שיעורי הבית, על היכולת שלי לסייע מצד אחד לתלמידים לקויי הלמידה וחוסר היכולת שלי לבצע את המטלות. אז, נכון, אלו לא שיעורי בית מוגדרים ואין מורה שתכעס כשלא אכין אותם. אבל, גם היום, בגיל 40 אני חווה את אותה תחושה מדכאת בכל פעם שאני צריך "להכין שיעורי בית". כך למשל, היום אין לי שום סדנה שדורשת הכנה משמעותית. כל הבוקר פנוי, רק בערב ישנה סדנה שאליה אני יכול להגיע ללא הכנות מיוחדות. באופק יש כמה סדנאות אחרות שדורשות הכנה ובין לבין צריך לטפל בשיווק ובעוד כמה נושאים שבלעדיהם המכון לא יתפקד. אני מתישב מול המחשב, בראש עוברת מחשבה אודות הסדנא של מחר