שרידיה העקשנים של האימפולסיביות – הווכחנות

17.9.2006

עברו כבר שנים מאז הנער עבר את אותו טיפול שסייע לו מאוד להפחית את רמת האימפולסיביות. לכאורה, הוא מודע כל כך למשקלה המזיק, שהפך בחלק מהדברים להיות עוד יותר זהיר ממרבית האנשים שמסביבו.

הביטוי הכואב ביותר שנותר, הוא הווכחנות.

משחר נעוריו, התווכח עם אביו האגרסיבי, תוך שהוא מסכן שוב ושוב את עצמו - כאשר אביו אומר שהוא צריך להסתפר, הויכוח מגיע למימדים בהם האבא מאיים שאם לא יסתפר יהיה לכך מחיר כבד.

זו כמובן התחלתה של הפעם בה לראשונה גידל את השיער עד לכתפיו.

בפעם בה אביו איים עליו שאם לא יכין את עבודותיו בחופש, לא יצא לשום חופשה - סרב לעשות את העבודות ושילם את המחיר.

במהלך לימודיו באוניברסיטה, השתמש לראשונה במיומנות הוויכוח ככלי אפקטיבי.

היה זה במועדון הדיבייט - שם הרגיש שהוא מגיע עם מטען ידע רחב במיוחד ולמד לשפר באופן ניכר את טיעוניו ולשכנע באופן מרהיב.

משהו שם, על אותה במה אפשר לו להיכנס מוכן לוויכוח ולהראות חכם ומשכנע.

כשהוא עומד על הבמה הוא לעולם לא ניכנס לווכחנות, הוא מנטרל את האימפולסיביות עד לכמה שרק אפשר ועובד בממדים הרציונאליים ביותר העומדים לרשותו.

נאומים מרשימים בהם הוא מצליח לשזור את הידע שלו מעולם הפילוסופיה והפסיכולוגיה - הוא בעצמו נהנה מהמבנה המרשים של נאומיו.

לפעמים זה נראה כאילו, אם יש מישהו אלים בסביבה שמצליח ביום יום להסתיר היטב את אכזריותו, אלון יוצא לקראתו ומנפנף בדגל - "בו אני כאן, בו וניראה אותך! "

עד כמה זה מוזר, שאותו בחור מוכשר ומיומן, נופל שוב ושוב לתגרות מילים שבכל פעם מחדש מוציאות אותו בהרגשה רעה של קורבן.

המנוע המובטח

כך, למשל ביום בהיר אחד ביקש להחליף מנוע במכוניתו, בעצת חבר הוא מגיע למוסך בקריית שמונה שמבטיח לסייע.

לא עוברים יומיים וכבר יש תשובה בטלפון - מצאנו לך מנוע בדיוק בשבילך.

הסוחר הממולח מפיל אותו בפח - הוא עולה על העובדה רק בתום המלאכה - המנוע שהוכנס לו ברכב היה משנת 88 למרות שנאמר לו שזהו מנוע מודל 92.. - הוא עולה על כך כשמקבל לידיו את המספר של הרכב והספרות האחרונות כפי שהיה נהוג באותם שנים - מופיעות בסוף 88.

הוויכוח שפורץ מגיע לקצווי העיר, הצעקות הרמות בין אלון והסוחר הנפלא מגיעות גם לאזניו של מנהל המוסך שניסה להישאר מחוץ לתמונה - ועם הצטרפותו צורח ומאיים בשפה בוטה - אבל אלון לא שותק, רק בנס הוא יוצא משם חי.

את המנוע הכניסו ובסוף איכשהו הגיעו לפשרה - אבל האם היה כדאי ?

הוא יוצא עם תחושה כל כך גרועה.

האם לא הייתה דרך אחרת לתקן את העסקה.

מנהל התוכניות השחצן

עם חזרתו של אלון לצפון, לאחר שנת החופש, מתחיל בניסיונות לקדם את יחסי הציבור ועולה בראשו רעיון מופלא - כמו שבעבר שימש כמנחה תוכנית ב"קול הגליל העליון" וזכה משם להרבה קשרים שסייעו בקידומו בעבר, יציע הפעם לרשת גדולה יותר בעלת רייטינג גבוהה.

הוא בונה תוכנית שבה הוא יספק ייעוץ פילוסופי ברדיו ופונה לערוץ האזורי, שבניהולו של "הצדיק".

אלא שנראה שה"צדיק" כלל לא בתמונה, את פניותיו מעבירים למי שמזהה עצמו כ"מנהל התוכניות".

אלון נרגש מההזדמנות מבקש להציע לו את הצעתו בפירוט, אבל המנהל ה"מכובד", מסביר שהוא הבין מהמייל מה הוא מציע וזה ממש לא נראה לו מתאים.

יחד עם זאת, יש לו שעה בלילה, בתוכנית קבועה "לישון עם כוכבים", הוא יוכל להתארח פעם אם הם יחליטו שהוא טוב מספיק.

אבל על מנת להחליט, צריך לעשות את הבדיקה - הוא מבקש קלטת מהתוכניות הקודמות.

אלון בהתרגשות רבה, מביא לו שלוש קלטות ומגיע עד לאולפן רק כדי למסור אותן בעצמו.

עובר שבוע, עוברים שבועיים וכלום לא קורה.

אלון מרים טלפון שואל מה העניינים והמנהל המכובד דוחה ואומר שיש לו בעיה אבל בטח בשבוע הקרוב הוא יקשיב להן.

לאחר שלושה שבועות אלון מעביר מייל בדיקה ובו הוא מוסיף את המילים "אני חושב שזה די מעליב, שאחרי כל כך הרבה זמן לא מצאת זמן להקשיב".

המנהל המכובד, מתקשר ומתחיל להרים את קולו - אתה חושב שזה מעליב, אז יש לך ברירה!!

אלון נכנס לוויכוח, המכובד מבהיר שהוא מנהל התוכניות ולכן הוא יקבע מה זה זמן סביר ובעיניו זמן סביר זה 3 חודשים ואם זה לא מוצא חן בעיני המועמד אז יש לו בעיה.

הוויכוח מגיע לתומו כשאלון מבטיח בליבו - הוא עוד ממני ישמע.

אירוח אתרים - השרת שלא משרת

מפעם לפעם, אלון מרים עוד פרויקט לשיבוח האתר שנבנה עבורו.

פעם טופס להפניה, פעם אינדקס של כל המטפלים, חיבור לבלוג ובפעם האחרונה - פורום.

בכל פעם שמבקש להביא מתכנת שיכנס לאתר וישדרג, נתקלים באותה הצרה - אירוח האתר מקשה על הכניסה.

המתכנתים חוזרים בזה אחר זה, על אותה ההערה "אתה מוכרח להחליף אירוח הם מכריזים - זאת פשוט לא צורה".

בפעם הראשונה, אלון מבהיר למתכנת הצעיר, שאולי הייתה כאן אי הבנה, כי אחרי הכול בדרך כלל הם מאוד נחמדים ומספקים את הסחורה.

בפעם השנייה מסכים, אבל חושב שהייתה סיבה מקילה, אחרי הכול זה היה בזמן המלחמה.

בפעם השלישית, הוא כבר יוצא מכליו ומחליט לומר מילה - הוא מתקשר למנהל החברה שאצלה מתארח האתר ומבטא את חוסר שביעות הרצון.

לא יכול להיות, שכל פעם שרוצים לקבל קוד כניסה כדי שמתכנת יבצע פעולה, זה יתמשך כל כך הרבה זמן.

הוויכוח התנהל בטלפון למעלה משעה, בכל פעם מתחיל מחדש, ממש לפני הסוף, שנראה כבר כפותר את הבעיה - "אז, תעביר את המייל מהמתכנת שלך למקודד שלי ואני מקווה שזה יטופל", אומר המנהל, אלון משיב, אני אעביר, אבל אני רוצה שלא רק תקווה, אלא תיקח על זה אחריותך ותדאג - מיד מתנפל עליו המנהל מחדש ומתחיל בכל סיפור המעשייה מחדש - שהאירוח שהתאפשר להם הוא חריג ומיוחד, שבדרך כלל הם לא ממש נותנים לארח בלבד, שדי ודי ודי...

הוא ממש לא מסוגל כבר לשמוע, אבל לא מסוגל גם להפסיק ואומר שוב את המילה האחרונה - "תעשה מה שאתה מבין - ואם נראה שזה לא מסתדר אנחנו נעבור כבר שרת אני רק רוצה לדעת ממך שאתה תזכה אותנו בהחזר היחסי שמגיע לנו" - ומיד פותח את אותה התיבה - הטונים עולים הכעס מתעצם והשעה כבר כמעט חצות.

לא נרדם עד השעות הקטנות של הלילה, שוב, כמו בעוד עשרות ויכוחים מוקדמים - הוא מאוד צודק, אבל מפסיד את העסקה ומנוחתו הופרעה.

הזעם שמצטבר אצלו בכול אחד מאותם ויכוחים מזין את עצמו והוא לא שוכח אף לא אחד מאותה שורה ארוכה.

ברוב המקרים היו אלו בעלי סמכות, או מישהו שהוא היה זקוק לשרותיו.

ברוב המקרים אנשים חזקים, או לפחות כך הוא תופס אותם

ברוב המקרים הוא יצא נפסד.

מה שמעצים את עובדת המופרעות שבתגובה, היא מיומנותו הרבה בנושא השיחה –

מלמד אנשים כיצד לתקשר ולשכנע.

הוא עצמו תרם רבות לאחרים שבעבר נהגו להתווכח וסייע להם לעקוף את הוויכוח לטובת הרווח הטמון באותה העסקה.

מאוד פשוט לו לייעץ למי שיעמוד כאן באחד הצדדים, כיצד להימנע מאותו משחק משוגע.

אבל, הוא עצמו, גם לאחר כל אותה צבירה של ידע ותובנה, נופל לשם שוב ושוב.

האימפולסיביות עושה את שלה - משהו במערכת שעדין לא נפתר מצית את אותה קופסה שחורה.

ההיבט הרגשי כבר נחקר ונלמד, היכולת של אלון להגיע למקור לסיבה, אמור היה לשחרר אותו מההפעלה המתישה, אבל כמו הפעלה אוטומטית, שלא ניתנת להשתקה, הוא נופל שוב ושוב לאותה מלכודת ישנה.

ההיבט הרגשי, קשור במה שמכונה "משולש הקורבנות" - אל התובנה הזאת הגעתי, ממש לאחרונה. זה היה כאשר לראשונה, הייתי אני זה שנמצא בגדה השנייה.

(תוספת מאוחרת 2017)

ברשימת הויכוחים, היו עשרות דיונים, זה אחר זה, נזכרתי במקומות בהם נכנסתי לעימות. 
בחרתי לוותר עליהם.

כאשר קראתי, ראיתי שלרוב היו אלו אנשי סמכות, לרוב כאלו שהייתי תלוי ברצונם הטוב. 
שלדעתי מבחינת הצדק – הם לא נהגו כשורה.

העניין הוא, שהמשותף לכל המקרים האלו, היה שלו הייתי חושב מה טוב לי, היה ברור שהוויכוח לא יקדם אותי.

לא פעם זה הוביל לצמצום בעבודה מסוימת ולפעמים אפילו לפיטורי.