הטיפול בהפרעות הקשב

הטיפול בהפרעת הקשב – חלק ראשון

את הההתמודדות עם הפרעת הקשב התחלתי עוד ביושבי בכיתה.

ניסיונות רבים להצליח להעביר את השיעור הובילו אותי לפיתוח טכניקות התמודדות עם הישיבה בכיתה.

תרגילי חשיבה שאני מתרגל בראשי, מופרעים פה ושם על ידי אחד המורים.

הציורים לא תמיד זוכים לאישורים.

כאשר יש פעילות אני מצליח להחזיק מעמד.

כשאני משתתף בשיעור הדברים מצליחים להיכנס לשליטה.

עד לאותו הרגע שהמורה מחליט שאני פעיל מידי, כשהוא רוצה שאני אשתוק.

אז, מתחממת בתוכי ההרעשה, חוסר השקט ממלא את הגוף, תחילה מתנדנד על הכיסא, אחר כך, מדבר עם משהו שנמצא לידי, לפעמים מצליח לצייר משהו ולא להפריע לסביבה, אבל כמעט תמיד מוצא תירוץ ויוצא החוצה ושוכח לחזור.

אני אומר לעצמי שזה מוביל למקום לא טוב, אני מבין שצריך להתמודד עם ההישארות בכיתה.

תרגול ראשון, קורה בכיתה ח' ביושבי בחדר עם הפסיכולוג, הוא שותק, אני שותק – אולי בפעם הראשונה, אני מצליח לשתוק כמעט חצי שעה.

הרגשה מאוד מוזרה.

בהתחלה מבוכה, אחר כך, אני שוקע במחשבות ובעצם לא ממש יודע במה.

כשהפסיכולוג שואל "איפה אתה", אני לא כל כך מבין מה צריכה להיות התשובה.

פתאום הוא מגיש לי נייר, "אתה רוצה לצייר?" הוא שואל, אני מצייר בלי להמתין אפילו דקה.

במהלך הציור, בראש יש דממה.

אילו השקטה של התותחים כשהתמונות מדברים במקום המילים.

הישיבה הזו, שוב ושוב בחדר הפסיכולוג בלי לומר מילה, הייתה התחלה של אימון נפלא.

לראשונה, יש זמן לסדר את המחשבות. 
הבלבול הזה, חוסר הארגון של המחשבות, דורש זמן רב כדי להצליח לארגן אמירה אחת ברורה.

אלון מדבר המון, אבל לעיתים רחוקות מוצא זמן להכין את האמירה הנכונה.

בדרך כלל סומך על האינטואיציה – מה שיצא ראשון יהיה על הבמה.

אבל, כאן לראשונה, ניתנת ההזדמנות לא לומר מילה.

הרשות המיוחדת ניתנה – מותר לשבת לצידו של אדם נוסף ופשוט לשתוק.

איזו למידה נפלאה.

עד היום, היו לאלון התנסויות של שתיקה רק כשהיה לבד, כשהלך לדוג, כששט בסירה.

כאן, לראשונה, שני אנשים יושבים ושותקים וההרגשה נפלאה.

גם כשהפסיכולוג, ניסן מתחיל לדבר, עדין נותרת מסביב השלווה.

משהו מוקרן מתוכו כמו אומר – אין צורך כרגע בתגובה.

עבודת הגוף – נכסי המזרח הרחוק

עם התחלת התרגול של היוגה, התחיל לחזור אותן תחושות נושנות, אותו קושי מוכר.

חוסר היכולת לחוש שלווה.

התרגול בשיטות השונות של היוגה הפגיש מפעם לפעם באותה תחושה נפלאה.

כשלפתע, המחשבות נראות מהצד, הגוף כבר לא בתנועה והנפש כמו יוצאת לרגע למסע.

טכניקות של יוגה ומדיטציה מסייעות שוב ושוב לחוש את אותה התחושה.

השיטות המגוונות של היוגה מלמדות שיש דרכים רבות להגיע להרגשה – פעם כאשר מתורגלת עבודה אירובית קשה, בעקבותיה מגיעה הרגיעה.

בפעם אחרת בתנוחה סטטית ארוכה, ביוגה המכונה היאנגר יוגה, התנוחה ממושכת נורא וכל פרט מודגש בלי שום פשרה.

לכל שריר מקום משלו וכל סנטימטר בגוף מוגדר בתוך התנוחה.

פתאום מסתבר שגם ליצירה יש חלק בחוסר השקט שליווה את הישיבה – הישיבה הכפופה, חוסר היכולת לנשום כמו שצריך, המתח בשרירים שלא הורפה, כל אלו גרמו לעייפות מהישיבה בכיתה. כאן, לראשונה נלמדות המיומנויות הנדרשות כדי להאריך את היכולת לשהות בתנוחה.

בתקופה אחרת, האייקידו מוסיף תובנה מופלאה – בתחילת כל שיעור, עומדים בדום ללא תנועה.

בתנוחה ראשונית שתזרים את האנרגיה בצורה הנכונה.

בחודש הראשון לתרגול כמעט שמאבד את התקווה.

עומד שעה ארוכה בלי שום תנועה, החוויה ממש מזכירה את הישיבה בכיתה.

ההוראות מאוד פשוטות – יש מספר אזורים להקשות היתר להרפות.

את התנועה צריך לחוש בפנים, לא להניע את הגוף בחלל.

ההסבר נראה נורא הגיוני, אבל הוא חש בתנועה בצורה כל כך מפריעה, הוא מרגיש צורך לזוז, מתקשה מאוד להשאר בתנוחה.

מנסה להעביר עוד דקה.

עוברים כמעט חודשיים, עד שלראשונה, מצליח להשאר בתנוחה.

פתאום הרגשה של תגלית נפלאה – עכשיו הכול ברור – ניסיתי בכל הזמן הזה להילחם בתנועה, לעמוד באופן סטטי.

 אבל בעצם, התנועה לא מפסיקה, הזרימה כל הזמן נמשכת, אלא שצריך ללמוד להרגיש אותה מבפנים, להרגיש את האנרגיה זורמת בתוכנו, לדמות את התנועה המדומה ורק אז, אפשר להישאר באמת ללא תנועה.

הצעדים מעלים סוגיה אחרת ישנה – הוא מתקשה מאוד להתרכז בתמונות הללו, איך אפשר לזכור את הצעדים ?

איך אפשר לדעת רצף של תנועה.

הפתרון לשאלות האלו עדיין נותר חידה.