סיפורו של דסלקט מפוצה - בלוגר

17.10.2006 סיפור ששמעתי מדודו טופז, מספר על יוסי שבעודו במיטה שומע את דנה קוראת לו - יוסי קום צריך ללכת לבית הספר! יוסי מתהפך לצידו השני, לאחר מספר דקות שוב: "יוסי קום כבר, אתה תאחר לבית ספר!" יוסי נאנח - אבל למה?! למה אני חייב ללכת עכשיו? ודנה עונה: יש שלוש סיבות - הראשונה, כי השעה כבר 7:00 השנייה, בגלל שאתה כבר מבוגר השלישית - בגלל שאתה מנהל בית הספר... אני נזכר בבדיחה הזאת, כאשר אני חושב על נושא שיעורי הבית, על היכולת שלי לסייע מצד אחד לתלמידים לקויי הלמידה וחוסר היכולת שלי לבצע את המטלות. אז, נכון, אלו לא שיעורי בית מוגדרים ואין מורה שתכעס כשלא אכין אותם. אבל, גם היום, בגיל 40 אני חווה את אותה תחושה מדכאת בכל פעם שאני צריך "להכין שיעורי בית". כך למשל, היום אין לי שום סדנה שדורשת הכנה משמעותית. כל הבוקר פנוי, רק בערב ישנה סדנה שאליה אני יכול להגיע ללא הכנות מיוחדות. באופק יש כמה סדנאות אחרות שדורשות הכנה ובין לבין צריך לטפל בשיווק ובעוד כמה נושאים שבלעדיהם המכון לא יתפקד. אני מתישב מול המחשב, בראש עוברת מחשבה אודות הסדנא של מחר...

17.9.2006 עברו כבר שנים מאז הנער עבר את אותו טיפול שסייע לו מאוד להפחית את רמת האימפולסיביות. לכאורה, הוא מודע כל כך למשקלה המזיק, שהפך בחלק מהדברים להיות עוד יותר זהיר ממרבית האנשים שמסביבו. הביטוי הכואב ביותר שנותר, הוא הווכחנות. משחר נעוריו, התווכח עם אביו האגרסיבי, תוך שהוא מסכן שוב ושוב את עצמו - כאשר אביו אומר שהוא צריך להסתפר, הויכוח מגיע למימדים בהם האבא מאיים שאם לא יסתפר יהיה לכך מחיר כבד. זו כמובן התחלתה של הפעם בה לראשונה גידל את השיער עד לכתפיו. בפעם בה אביו איים עליו שאם לא יכין את עבודותיו בחופש, לא יצא לשום חופשה - סרב לעשות את העבודות ושילם את המחיר. במהלך לימודיו באוניברסיטה, השתמש לראשונה במיומנות הוויכוח ככלי אפקטיבי. היה זה במועדון הדיבייט - שם הרגיש שהוא מגיע עם מטען ידע רחב במיוחד ולמד לשפר באופן ניכר את טיעוניו ולשכנע באופן מרהיב. משהו שם, על אותה במה אפשר לו להיכנס מוכן לוויכוח ולהראות חכם ומשכנע. כשהוא עומד על הבמה הוא לעולם לא ניכנס לווכחנות, הוא מנטרל את האימפולסיביות עד לכמה שרק אפשר ועובד בממדים הרציונאליים ביותר העומדים לרשותו. נאו...

סיום הספר – ניסיון מספר 7 25.8.2006 הספירלה הרבה מהסרטים האמריקאיים נגמרים בסוף טוב, משהו שממשיך את החשיבה הפנטסטית של הילדים, אודות המלך והמלכה שחיו באושר ועושר עד היום הזה. לצערי, כאקסיסטנציאליסט מוצהר, אני מתקשה להציג את סיפורי כסיפור הצלחה שבו מובטח עתיד ורוד. החשיפה לתיאורית הכאוס, לימדה אותי ביתר שאת אודות חוסר הוודאות בנוגע לעתידנו ומסארטר למדתי אודות הצורך "לירקוד על פי תהום". בספר הזכרונות של קארל גוסטב יונג "חלומות, זכרונות ומחשבות" הוא מקדים ואומר, כי האופן בו הוא מספר את סיפור חייו הוא מתוך ראייתו הסובייקטיבית ואיננו מתחייב שכך גם רואים היתר את העובדות האובייקטיביות. הפעם הראשונה, בה חשבתי שאני עומד לסיים את הספר, הייתה עם קבלתי את הפרויקט שנראה באותם ימים פסגת ההצלחה שלי בתחום - הקמת מסלול לטיפול בלקויות למידה. שנת 2003, כאשר היה נראה שהפסגה נכבשה. אולם כשהגעתי לפסגה ההיא, מצאתי שקר וקודר שם - המסלול שנפתח, היה בנוי כולו על הונאה, לא ניתן היה באותם ימים לקבל הכרה של אף אחד מהגופים - היות ותרם הוגדר המקצוע "מטפל בלקויות למידה...

הטיפול בהפרעת הקשב – חלק ראשון את הההתמודדות עם הפרעת הקשב התחלתי עוד ביושבי בכיתה. ניסיונות רבים להצליח להעביר את השיעור הובילו אותי לפיתוח טכניקות התמודדות עם הישיבה בכיתה. תרגילי חשיבה שאני מתרגל בראשי, מופרעים פה ושם על ידי אחד המורים. הציורים לא תמיד זוכים לאישורים. כאשר יש פעילות אני מצליח להחזיק מעמד. כשאני משתתף בשיעור הדברים מצליחים להיכנס לשליטה. עד לאותו הרגע שהמורה מחליט שאני פעיל מידי, כשהוא רוצה שאני אשתוק. אז, מתחממת בתוכי ההרעשה, חוסר השקט ממלא את הגוף, תחילה מתנדנד על הכיסא, אחר כך, מדבר עם משהו שנמצא לידי, לפעמים מצליח לצייר משהו ולא להפריע לסביבה, אבל כמעט תמיד מוצא תירוץ ויוצא החוצה ושוכח לחזור. אני אומר לעצמי שזה מוביל למקום לא טוב, אני מבין שצריך להתמודד עם ההישארות בכיתה. תרגול ראשון, קורה בכיתה ח' ביושבי בחדר עם הפסיכולוג, הוא שותק, אני שותק – אולי בפעם הראשונה, אני מצליח לשתוק כמעט חצי שעה. הרגשה מאוד מוזרה. בהתחלה מבוכה, אחר כך, אני שוקע במחשבות ובעצם לא ממש יודע במה. כשהפסיכולוג שואל "איפה אתה", אני לא כל כך מבין מה צ...

18.7.2006 השנה 2006, קיץ, הימים שקטים. יולי הוא חודש שקט תמיד, חופש גדול, מתארגנים על שיווק לקראת השנה הבאה, על הפרויקטים של אוגוסט. בצפון מדווחים על תקרית חמורה- שבעקבותיה נחטפים שני חיילים. הגזרה הצפונית מתחממת. מסכנים הצפוניים, שוב יצטרכו לרדת למקלטים. אחר הצהריים  מגיע טלפון מרכזת של אחד הקורסים, מדווחת על מקרה אסון - בנה של אחת המורות שלמדו אצלו נפתר, ככל הנראה התאבד. בהתארגנות של רגע, הוא מוצא את עצמו בדרכו להלוויה. יותר משעה נסיעה. המון רב גודש את בית הקברות. מפגש אינטימי בלתי אפשרי ברגעים כאלה, מבטיח להגיע גם לשבעה. בתיאום עם כמה מהתלמידות מחליטים לנסוע יחד לשבעה, סוגרים על יום חמישי אחה"צ, מקדים את הנסיעה דרומה, משאיר את האישה והתינוקת מאחור, עם סבא וסבתא, היא תצטרף מחר. ההתחממות בצפון אינה שוכחת, נראה כי אף מתלהטת. בשבעה התחושה עדיין הזויה- בחור צעיר ששם קץ לחייו, דווקא כשהכול נראה מבטיח. כמה מתעתעים הם החיים. כמה חשוב לתפוס בהם כל עוד ניתן. ברדיו ממשיכים להישמע קולות מלחמה, לפתע יעדי הקטיושות מדרימים, נכון שבבקר פתחו כבר את המקלטים בק...

18.4.2006 האבחון המקורי, הגדיר את הבעיה שלי במונח מאוד מדויק "דיסלקציה", השנים חלפו והאבחון המקורי נחקר כמעט מכל כיוון, בעיות הקריאה, הכתיבה, הקשיים במתמטיקה ואפילו בתנועה. ההפתעה הגיעה באותו רגע שנראה היה שאני כבר יודע הכול אודות הלקויות שלי. אני כבר נחשב למומחה – מומחה לאסטרטגיות למידה, עבדתי כבר עם עשרות סטודנטים ואפילו התחלתי ללמד מורים איך לסייע לתלמידים. אחת המומחיות החדשות שהצטרפה לצוות ד"ר ענת ברנע מציגה בפנינו מכשיר חדש, תוכנה לאבחון הפרעות קשב וריכוז בשם "איווה" – גרסה משוכללת של ה"טובה". היות שגם כך, קצת קשה לי לשבת בשקט כל ההרצאה, אני ממהר להתנדב להדגמת התוכנה. מיד מתישב ליד המחשב ומתחיל בפעילות, ההוראות פשוטות מאוד והמטלה נראית לי פשוטה במיוחד – כל מה שצריך לעשות – ללחוץ על עכבר המחשב כאשר מופיע הגירוי המתבקש – למשל – בכל פעם שמופיע הספרה אחת – בצליל או בתמונה. אלון אוהב מאוד מטלות מסוג זה, היצר התחרותי מאיץ את הדופק, משהו מאוד מרענן בהרצאה שהתחילה קצת כבדה. אלון מתבונן במחשב, מתחיל להתרכז, בדקות הראשונות הוא שם לב ל...

15.2.2006 בסיום החופש הגדול של כיתה א`, עברה המשפחה לקיבוץ גינוסר שעל שפת הכינרת, הסיבות שנאמרו לילדים היו שתיים: הסיבה הראשונה: לאמא קצת קשה לטפל גם בילדיה האמתיים וגם בילדים המיוחדים שלה. הסיבה השנייה:  בפורייה אין מספיק חברה ובקיבוץ יהיה ... לגבי העבודה של אמא, אני משער שהמעבר לעבודה בגן בקיבוץ הייתה בשבילה הקלה, אם כי, לא כל כך ידוע לי עד כמה הדבר תרם לקשר ביננו, היות ובקיבוץ הייתה נהוגה באותם ימים לינה משותפת ואת ההורים ראינו הרבה פחות מאשר ראינו בעבר. לגבי החברה החדשה, כאן הסיפור עצוב ביותר – החברה החדשה הייתה סגורה ומתנשאת, הילד התמים שהגיע לכיתה ה"מלוכדת", הפך להיות שעיר לעזאזל, בכל פעם זכה לשמות גנאי והרוע עמו נאלץ להתמודד, פגע והרס הרבה חלקות טובות בנפשו של הילד הרך והתמים. חלק אינטגראלי מהחינוך הקיבוצי של אותם ימים היה, שהכיתה מחוברת לבית הילדים והמורה הייתה המורה לכל המקצועות. אני זוכר שהביך אותי מעט הקושי שלי להתמיד בקריאה ולכן, כשפעם שאלו בבית הילדים מה קורא כל אחד, אני הרמתי חוברת שנראתה לי "רצינית" וראיתי את התמונה – מעליה, היה כתוב ...