סיפורו של דסלקט מפוצה - בלוגר

כבר זמן רב שלא ממש הקדשתי לתקשורת עם הלקוחות שלי, בעבר נהגתי להוציא מפעם לפעם נויזלטר, שמעדכן על החדשות שלנו, מה הפרויקטים, איך המכון מתקדם, מה האפשרויות לקליינטים מהסוגים השונים. השנה, עוד פלטפורמה אינטרנטית ירדה מהרשת - במהלך השנים, נאלצתי להיפרד מאתר המכון, שהיה בית במשך למעלה מעשור לכל העדכונים האלו, בהמשך היתה NRG קהילת מטפלים באומנות שניהלתי במשך מספר שנים ועד לאחרונה היתה זו הרשת של קפה-דה מרקר, שם ניהלתי מספר פורומים ובלוג, אז נשאר לי אומנם עוד מרחב אחד שאני מנהל - קבוצת תרפיה באמנות בפייסבוק, אבל מעבר לכך, נראה שיש מקום לחזור ולעדכן את אלו שמבקשים לדעת מה קורה. אולם גם הקהילה הזו ירדה ונראה שאצטרך לחזור להקדיש קצת זמן, לחזור ולעדכן. השנה הזו נפתחת בתקופת הקורונה, סימני השאלה רבים, אולם בכל זאת, נראה שיש לא מעט חידושים הפעילות המרכזית של השנה הקרובה מיועדת למטפלים המנוסים - השנה לראשונה, נתחיל להעביר את הקורסים באופן מקוון - ארבעה קורסים מוצעים השנה באופן מקוון - 1. קורס מדריכים, מטפלים באומנות, בעלי וותר וניסיון של לפחות חמש שנים, מוזמנים להתחיל התמחות בהדרכה, במסגרת זו, ...

18.7.2006 השנה 2006, קיץ, הימים שקטים. יולי הוא חודש שקט תמיד, חופש גדול, מתארגנים על שיווק לקראת השנה הבאה, על הפרויקטים של אוגוסט. בצפון מדווחים על תקרית חמורה- שבעקבותיה נחטפים שני חיילים. הגזרה הצפונית מתחממת. מסכנים הצפוניים, שוב יצטרכו לרדת למקלטים. אחר הצהריים  מגיע טלפון מרכזת של אחד הקורסים, מדווחת על מקרה אסון - בנה של אחת המורות שלמדו אצלו נפתר, ככל הנראה התאבד. בהתארגנות של רגע, הוא מוצא את עצמו בדרכו להלוויה. יותר משעה נסיעה. המון רב גודש את בית הקברות. מפגש אינטימי בלתי אפשרי ברגעים כאלה, מבטיח להגיע גם לשבעה. בתיאום עם כמה מהתלמידות מחליטים לנסוע יחד לשבעה, סוגרים על יום חמישי אחה"צ, מקדים את הנסיעה דרומה, משאיר את האישה והתינוקת מאחור, עם סבא וסבתא, היא תצטרף מחר. ההתחממות בצפון אינה שוכחת, נראה כי אף מתלהטת. בשבעה התחושה עדיין הזויה- בחור צעיר ששם קץ לחייו, דווקא כשהכול נראה מבטיח. כמה מתעתעים הם החיים. כמה חשוב לתפוס בהם כל עוד ניתן. ברדיו ממשיכים להישמע קולות מלחמה, לפתע יעדי הקטיושות מדרימים, נכון שבבקר פתחו כבר את המקלטים בק...

לאחר שלוש שנות טיפול פסיכולוגי, אצל ניסן צור הפסיכולוג, נראה שהטיפול הצליח . הילד הדחוי, עם ריגשי הנחיתות, כבר לא חווה את עצמו כילד כל כך חריג . עברו עוד מספר שנים, בהם הוא אובחן כדיסלקט ומתחיל ללמוד כיצד לתקן את עצמו.     במכתבים שכותב ברומן נעורים מוקדם, הוא מתאר איך נפתר מהאימפולסיביות בזכות אותו הטיפול . מה שאז, עדיין לא ידע, זה שהמקור לחלק מהאימפולסיביות הוא אורגני, מה שלימים יוגדר כהפרעת קשב וריכוז - ADHD אולם, לעומת חוסר היכולת הטוטאלית שהייתה קודם לכן, אין ספק שהאימפולסיביות הזו כבר הרבה פחות חמורה. כך גם לגבי תחושת הדחייה החברתית, נראה היה לו באותם ימים שהוא נפתר ממנה לחלוטין ויעברו עוד שנים רבות, עד שבלימודי הייעוץ החינוכי יבין שנותרו שרידים די עקשנים שלה וכמובן גם לגבי היותו יתום: הטיפול עזר לו להתמודד עם מותה של אמו, קודם לכן, כלל לא יכל לומר – "אמא מתה", ומאוחר יותר יכול היה לדבר על זה בחופשיות ולכן חשב שהנושא טופל. אולם, אותה תובנה של סיום הטיפול - שבה המטפל שלו מתייחס לעובדה שהטיפול הסתיים, מהווה עבורו סוג של אישור שהוא כבר בסדר .  סיום של סי...