סיפורו של דסלקט מפוצה - בלוגר

18.7.2006 השנה 2006, קיץ, הימים שקטים. יולי הוא חודש שקט תמיד, חופש גדול, מתארגנים על שיווק לקראת השנה הבאה, על הפרויקטים של אוגוסט. בצפון מדווחים על תקרית חמורה- שבעקבותיה נחטפים שני חיילים. הגזרה הצפונית מתחממת. מסכנים הצפוניים, שוב יצטרכו לרדת למקלטים. אחר הצהריים  מגיע טלפון מרכזת של אחד הקורסים, מדווחת על מקרה אסון - בנה של אחת המורות שלמדו אצלו נפתר, ככל הנראה התאבד. בהתארגנות של רגע, הוא מוצא את עצמו בדרכו להלוויה. יותר משעה נסיעה. המון רב גודש את בית הקברות. מפגש אינטימי בלתי אפשרי ברגעים כאלה, מבטיח להגיע גם לשבעה. בתיאום עם כמה מהתלמידות מחליטים לנסוע יחד לשבעה, סוגרים על יום חמישי אחה"צ, מקדים את הנסיעה דרומה, משאיר את האישה והתינוקת מאחור, עם סבא וסבתא, היא תצטרף מחר. ההתחממות בצפון אינה שוכחת, נראה כי אף מתלהטת. בשבעה התחושה עדיין הזויה- בחור צעיר ששם קץ לחייו, דווקא כשהכול נראה מבטיח. כמה מתעתעים הם החיים. כמה חשוב לתפוס בהם כל עוד ניתן. ברדיו ממשיכים להישמע קולות מלחמה, לפתע יעדי הקטיושות מדרימים, נכון שבבקר פתחו כבר את המקלטים בק...